ברגשות מעורבים כותב שורות אלו מסכם את קריירת הכדורסל המרשימה של ג'ון וול. הצפייה במשחקו הינה דבר מרגש, אבל באופן כללי תואר "אגדה" הוא מעט מוגזם עבור רוב השחקנים הפעילים. אגדות נוצרות ממרחק השנים. עם תְּנָיַת פְּטוֹר (disclaimer) זו נצא לדרך.

ובכן, לא אנסה לשכנע או להפריך את הכללתו של וול בין 50 האגדות או להפריך תאוריות אלו או אחרות על יכולותיו או אישיותו, אלא פשוט אספר, כמיטב יכולתי, על השחקן הנפלא הזה, וגם אתאר מעט את חולשותיו.

משהו קטן לעורר קצת תיאבון לאתלט היוצא דופן הזה:

1. רכז חוסם

ניב ניגודים? כן, אבל… יש לפעמים פנומנים בודדים שהם יוצאים מן הכלל. אתחיל עם מה שוול עצמו טוען שמייחד אותו: רכז עם יכולת חסימה פנומנלית, אשר וול עצמו טוען שהיא הגבוהה מבין כל הרכזים בהיסטוריה. הסרטון הבא ממחיש את החסימות המרהיבות שלו. אציין שוול עצמו היה החוסם מספר 1 בקבוצה בחלק מהשנים האחרונות, נתון מרשים אף שכנראה קשור גם לא מעט אל היעדר סנטר דומיננטי. הנה כמה חסימות, כולל אחת על יאניס, ועוד כמה על סנטרים אחרים הגבוהים ממנו בראש. חסימת הדגל של וול היא חסימת המרדף אשר מונעת לעתים סלים קלים במתפרצת ומטריפה את הקהל בדרך.

2. וול וושינגטון

הסיפור של וול אמנם מתחיל במכללות, בקנטאקי, אבל אדלג ישירות לגיל 19, בו וול נבחר בבחירה הראשונה על ידי וושינגטון. מאז וול כבר שמונה שנים במכשפים כולל שתי הארכות חוזה. אין ספק שיותר מכל שחקן אחר, וול מזוהה עם וושינגטון וההיפך. הבחירה בוול סימלה את תחילת תהליך הבנייה מחדש של הקבוצה, לאחר בעיות לא מעטות על הפרקט ובחדר ההלבשה. לאחר תקרית האקדחים המפורסת בחדר ההלבשה ב– 2009  (ראה המאמר מהפוסט והפוסט המצויין של ת. שנאן) וזמן קצר לאחר חילופי הבעלים באותה שנה, נבחר וול ובו זמנית שונו צבעי הקבוצה והלוגו שלה. גילברט ארינס ורוב השלד הוחלף, ווול קיבל קבוצה חדשה –  טבולה ראסה. כששמים את העובדות בפרספקטיבה הזאת, אפשר אולי להבין כמה משמעותי וול לקבוצה וההיפך. החל מאותו רגע הקבוצה החלה בבניה מחדש סביב וול: בחירות בדראפט ועסקאות חילופין שינחיתו שחקנים שיתאימו לסגנון שלו וישחקו ליתרונות האתלטיים שלו (היכולת הנהדרת שלו ליצור מצבי קליעה פנויים לחבריו לקבוצה) וימלאו את החסרונות שלו (קליעה משלוש, הגנה על קו השלוש, וריבאונד). בינתיים, וול החל להתפתח כשחקן ולצבור אוהדים רבים, בעיקר בזכות היכולות האתלטיות המרשימות שלו אשר ריגשו והלהיבו אוהדים של קבוצה שכבר הגיעה לתחתית הליגה.

3. מהירות

וול טען לא פעם אחת שהוא השחקן המהיר בליגה. מסתבר שבתיכון וול התחרה במקצועות אתלטיקה קלה, כגון קפיצה לרוחק וריצות למרחקים קצרים. יכולות הכדורסל הגיעו מאוחר יותר, בנוסף ליכולות האתלטיות היוצאות דופן בכל קנה מידה.

המהירות של וול מגדירה את נקודת החוזק של וושינגטון בשנים האחרונות. כאשר הקבוצה משחקת הגנה קבוצתית חכמה, גורמת לאיבודי כדור רבים ליריבה ויוצאת למתפרצות, היא במיטבה ומנצחת בצרורות.

המהירות הזו, אבל, היא גם נקודת תורפה של וול. לעתים הוא מנסה לחפות על הגנה בסיסית ויציבה על ידי ניסיונות חטיפה המסתמכים על המהירות שלו ועל היכולת שלו להתאושש מחטיפה כושלת ולנסות לחסום מאחור. כמו כן, לעתים לא מעטות וול מאבד את הכדור עקב נטיה לרוץ או להאיץ ברגע הלא נכון.

4. ילדות

בכוונה בחרתי לא לפתוח עם נקודה זו, אלא לחזור אליה כאתנחתא לאחר כמה פסקאות כדורסל. לאחרונה התברר סיפור ילדותו של וול במאמר אישי וחושפני שלו. אשאיר לקוראים לקרוא מכתב זה אשר, לפי דעתי, שופך לא מעט אור על אישיותו של וול והדרך שבא הגיע לצמרת מרקע עני וקשה יום. והינה סרטון.

5. וול כמנהיג וחבר לקבוצה

לא אדלג על סוגיה זו. לאורך השנים נמתחה לא מעט ביקורת על וול וחוסר יכולתו להנהיג את חדר ההלבשה. תהיה הסיבה אשר תהיה – הימצאותם של מנוסים ממנו בחדר ההלבשה היא אולי אחת מהן – אשתף אתכם בכמה כתבות בנושא 1, 2, 3.

איך שלא מסתכלים על זה, יש לוול ולחבריו לקבוצה סוגיות כימיה לא מעטות לאורך השנים.

ממש בימים אלו וול החליט לקחת יותר אחריות מנהיגותית והוא מארגן מחנה אימון לא-רשמי לקבוצתו במיאמי, על מנת לגבש את הסגל עם שלל השחקנים החדשים שהצטרפו.

6. הישגים

ללא כל ספק, השנה הטובה ביותר בקריירה של וול היתה 2016-2017 בה הקבוצה היתה רחוקה ניצחון אחד מגמר המזרח. אפשר לומר שלאחר 8 שנים של בנייה מחדש זהו לא בהכרח רזומה מרשים. כדי להבין את חלקו של וול באי היכולת לשבור את תקרת הזכוכית, צריך כמה כתבות עומק על המועדון, ההנהלה, והתרבות שלה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שכדורסל הוא קודם כל עסק, ועל מנת להצליח בגדול צריך הנהלה ברמה גבוהה מאוד. וול, לפי דעתי לפחות, יכול בהחלט להשתפר בכמה מישורים. אבל מצד שני, בהתחשב בכל הנסיבות, לפי דעתי הוא כבר היה זוכה באליפות במועדון כדורסל מנוהל היטב. ניתן לחלוק על כך, אבל קשה שלא להרים גבה על ההחלטות הגרועות של ההנהלה של וושינגטון לאורך השנים, ובמיוחד אלו של קיץ 2016, השנה שבא תקרת השכר קפצה, וגם השנה שבה וושינגטון פשוט זרקה לפח הזדמנות להביא רכש משמעותי ובמקום הביאה שלושה שחקנים בחוזים נוראים אשר מהם היא עדיין סובלת קשות (יאן מהינמי, גייסון סמית, ניקולסון), ובעקבותם היא לא מצליחה לתת לגרעין המוכשר שלה, כולל וול, את הספסל והסנטר שיכול להצעיד אותה קדימה.

7. מסירה לאחר ניתור

יכולת מיוחדת של וול היא למסור תוך כדי ניתור. אחד הכללים הבסיסיים בכדורסל נוער וילדים הוא להימנע מכל משמר מפעולה זו. הכלל הראשון הוא למסור עם שתי ידיים, ויש גם כללים רבים אחרים שבסופו של דבר אפשר להיפטר מהם, אך מסירה לאחר ניתור/קפיצה, היא דבר מסוכן אשר לא כדאי לנסות בבית. לוול יש חוש שישי אשר גורם לו לתכנן הטעיות מהסרטים, והכתבה הבאה נכנסת לעומק בנושא. קשה להתעלם מהעובדה שוול הוא אחד מיוצרי הזריקה לשלוש הטובים בליגה, וסיבה לא מועטה לכך היא המסירה תוך כדי ניתור או לאחר ניתור.

8. הזריקה הגדולה בקריירה

וול אינו ידוע בתור מסיים משחקים גדול. למען האמת, גם לו וגם לביל (ואולי בעצם הבעיה מתחילה בסקוט ברוקס) ישנן בעיות בתחום הזה.

אבל בערב קסום אחד במאי 2017, וול קבר את זריקת הקלאץ' של חייו כאשר ניצח את משחק 6 בסדרת חצי גמר המזרח נגד בוסטון בזריקה שהייתה סופר–קלאץ' במובן שהחטאה שלו והעונה נגמרת, בעוד שסל 2 נקודות היה מספיק להארכה, אך הוא הלך על זריקת 3 לאחר הקפצה נגד אחד השומרים הטובים בליגה מהקשת: אייברי בראדלי. הסל ייזכר לשנים רבות בקרב אוהדי וושינגטון, ומהווה את שיא הקריירה של וול עד כה, ואת הרגע שהוביל את המועדון להארכת חוזה סופר מקס כמה שבועות לאחר מכן.

9. הבעות פנים

עוד אתנחתא מכדורסל לאנקדוטות על וול. וול הוא שחקן מאוד אמוציונלי. ניתן להבין זאת מתוך הרקע המשפחתי הלא פשוט שלו, אך גם מהרקע הלא פשוט של המועדון אליו הוא הונחת בתור לא פחות ממושיע, והוא רק בן 19. תהיה הסיבה אשר תהיה, לוול הבעות פנים עשירות ומעניינות ביותר… אשתף אתכם בכתבה ארוכה ונפלאה על הבעות הפנים של וול. את מה שהן אומרות על המועדון, העיר, האיש, אשאיר לכם לתהות.

10. אפילוג

וול כבר חצי אגדה במועדון אותו לקח מהאשפתות ב-2010 והביא להצלחה מוגבלת עד כה, הרבה בעקבות מגבלות ההנהלה. היו שאמרו שאם לברון ייקח אליפות ב-2018, למרות כל המגבלות של קבוצתו, אזי הוא השחקן הגדול מכולם. אומר זאת: אם וול יביא אליפות לוושינגטון למרות כל הבעיות של המועדון, אז הוא בהחלט יהפוך לאגדה בכל קנה מידה וייכנס להיכל התהילה. נאחל לו הצלחה רבה ולנו נאחל הנאת צפייה לשנים רבות לעתיד.